אתיקה במחקר

מדריך

מה בעמוד

המדריך של APA מקדיש את חלקו האחרון של פרק 1 לאתיקה, ומארגן אותה סביב שלוש מטרות: להבטיח את דיוק הממצאים המדעיים, להגן על זכויותיהם ורווחתם של הנבדקים, ולהגן על זכויות הקניין הרוחני (APA, 2020, פרק 1, הפתיחה לסעיפים 1.11-1.25). ההנחיות שם נגזרות מהקוד האתי של APA (Ethical Principles of Psychologists and Code of Conduct; APA, 2017a, כמצוטט אצל APA, 2020 – הקוד עצמו זמין בחינם באתר APA), ומשום כך הן אינן רק כללי פרסום: הן מתחילות בתכנון המחקר, הרבה לפני כתב היד. העמוד הזה עוקב אחרי אותם סעיפים, בסדר של מחקר – לפני, בזמן, אחרי – ומוסיף שלושה פרקים מהמדריך של קיימברידג' לשיטות מחקר במדעי החברה וההתנהגות (Nichols & Edlund, 2023): העקרונות שמאחורי הכללים והקודים (Ferrero & Pinto, 2023), ההסכמה מדעת – מה חייב להיות בה ואיך מוודאים שהנבדק באמת הבין (Festinger et al., 2023), והתחקור שבסוף המחקר (Clark & Blackhart, 2023) – ואת מה ש-Field (2024, פרק 3) כותב על הצד השני של "דיוק הממצאים": הטיית הפרסום, דרגות החופש של החוקר, p-hacking ורישום מוקדם. ובסוף – המסגרת הישראלית: חוק הגנת הפרטיות כנוסחו בתיקון 13, נוהלי ועדות האתיקה של המוסדות, ונוהל משרד החינוך למחקר בבתי ספר (סעיף 11).

1. העקרונות והקודים – מאיפה הכללים באים

הכללים לא נולדו בוועדה. Ferrero ו-Pinto (2023) פותחים בהיסטוריה: האתיקה המודרנית של המחקר וועדות האתיקה המוסדיות צמחו ממה שנחשף במשפטי נירנברג – הצהרת ז'נבה (1947) והצהרת הלסינקי (1964) – ומסדרת ניסויים בבני אדם בארצות הברית בשנות השישים והשבעים שנערכו בלי ידיעת הנבדקים ובלי הסכמתם: ניסוי העגבת בטסקיגי, ניסוי הכלא של סטנפורד, ניסוי מילגרם ואחרים, שהראו "עד כמה אפשר להפר כבוד אדם וזכויות בשם המחקר". מכאן דוח בלמונט (1979) ושלושת עקרונותיו, כפי ש-Festinger ועמיתיו (2023) מסכמים אותם: כבוד לאדם – הכרה באוטונומיה ובכבוד של כל אדם, והגנה על מי שהאוטונומיה שלו מוגבלת (ילדים, אנשים עם לקות קוגניטיבית); הטבה – להגן מנזק, למקסם תועלת ולמזער סיכון; צדק – חלוקה הוגנת של התועלות ושל הנטל של המחקר. ומהם – שלל הקודים: הצהרת סינגפור על יושרה במחקר, הקוד האירופי, הקוד האתי של APA, ובאנגליה חמשת העקרונות של האקדמיה למדעי החברה (2014) – מדעי החברה חיוניים לחברה דמוקרטית; מכבדים פרטיות, אוטונומיה, גיוון וכבוד של יחידים, קבוצות וקהילות; נערכים ביושרה ובשיטות המתאימות; באחריות חברתית; ושואפים למקסם תועלת ולמזער נזק (Ferrero & Pinto, 2023).

אבל "אתיקה של מחקר אינה ניתנת לצמצום לרשימת תקנים" – היא דורשת גם עקרונות. Ferrero ו-Pinto מציבים במרכז את היושרה (integrity) – עקיבות בין העקרונות הטכניים והאתיים לבין המעשה – ולצדה שישה ערכים: כנות (גילוי השיטות, ההליכים והממצאים, בשקיפות ובלי הטעיה, תוך שמירה על סודיות הנבדקים); אובייקטיביות (מסקנות מניתוח ביקורתי של הראיות, ולא שיטות בחירה שנועדו לייצר תוצאה מטעה – גם לא לפי רצון המממן; ניגוד עניינים מגלים מיד); אחריותיות (להיות מסוגל להצדיק שפעלת בכנות – ולכן לשמור תיעוד מלא של המחקר כדי שאחרים יוכלו לאמת ולשחזר; החוקר הבכיר אחראי גם לנתונים שאספו הזוטרים); אותנטיות (הצגה אובייקטיבית וקפדנית של הממצאים – שלוש צורות ההפרה: המצאה, זיוף, פלגיאט); ציות (לחוקים, לקודים ולתקנות, במדינה שבה המחקר נערך – ודיווח על חשד להפרה אצל אחרים); ואכפתיות (care) – שבמדעי החברה אינה מובנת מאליה: גם סקר יכול לפגוע בנבדק, גם פרסום ממצאים יכול להדביק סטיגמה לקהילה, לקבוצה אתנית או לעניים, ומי שאוסף מידע על אלימות, סמים או מצוקה נפשית חייב לוודא שנבדק שנזקק לעזרה יקבל מידע וגישה אליה (Ferrero & Pinto, 2023). העקרונות האלה הם מה שהסעיפים הבאים מפרטים.

2. לפני שמתחילים: תכנון לעמידה בכללים

תשומת הלב לאתיקה מתחילה "הרבה לפני" הגשת כתב יד: בשלב התכנון שוקלים אישור מוסדי, הסכמה מדעת, הטעיה במחקר, הגנות על הנבדקים ושיתוף נתונים. לפני תחילת המחקר פונים לוועדת האתיקה (IRB) של המוסד או המדינה כדי לברר אילו מחקרים דורשים אישור ומהם ההליכים – ומי שאינו שייך לאוניברסיטה, לבית חולים או למוסד אחר עם ועדה כזאת, עדיין מצופה ממנו לעמוד באותם כללים, ולפנות לוועדה חיצונית אם צריך (APA, 2020, Section 1.11). את האישורים שהתקבלו מדווחים בגוף המאמר, בפרק השיטה, ומתכוננים לשאלות של עורכים וסוקרים על הסכמה, תחקור וסודיות; לפני ההגשה עוברים על רשימת הבדיקה (APA, 2020, סעיפים 1.11 ו-1.25 – מובאת למטה). כתבי עת רבים דורשים מהמחברים טופס שמאשר עמידה בכללי האתיקה וגילוי ניגודי עניינים. בישראל: ועדת האתיקה של המוסד, ועדת הלסינקי למחקר רפואי, והיתר לשכת המדען הראשי למחקר במערכת החינוך – סעיף 11.

מה זה אומר למי שמתכנן שאלון: ההחלטות האתיות הן חלק מבניית השאלון – מה שואלים, איך מסבירים לנבדק מה ייעשה בתשובותיו, ואיך מזהים אותו (ראו סעיפים 4 ו-6). ובפיילוט, Pallant (2020, פרק 1) מוסיפה מטרה אחת לרשימה: לאתר שאלות שעלולות לפגוע בנשאלים.

3. זכויות הנבדקים ורווחתם

הקוד האתי של APA (פרקים 3 ו-8 בקוד) קובע את הכללים למחקר בבני אדם, והמדריך מסכם מה נדרש מהחוקר (APA, 2020, Section 1.18):

הסכמה מדעת – לקבל הסכמה, הסכמה של קטין (assent) או רשות, לפי העניין, בשפה שהנבדקים מבינים באופן סביר. מזעור נזק – להימנע מחשיפת הנבדקים, או למזער אותה, לנזק פיזי, רגשי או פסיכולוגי; ליחסים מנצלים; להשפעה בלתי הוגנת שמקורה במעמד, בכוח או בסמכות של החוקר; לתמריצים מופרזים או לא הולמים להשתתפות; ולהטעיה או לתחקור (debriefing) שאינם מוצדקים או שמתעכבים ללא הצדקה. הגנה על הנתונים – לנקוט אמצעים נאותים למניעת גישה לא מורשית לנתוני הנבדקים או שחרורם לציבור או לחוקרים אחרים שלא צוינו בהסכמה מדעת – למשל באמצעות הסכם כתוב מראש על שיתוף הנתונים. מי שחבר ב-APA נדרש לאשר שעמד בכללים כתנאי לפרסום; המדריך ממליץ לכל המחברים לכלול בטקסט אישור שהמחקר נערך לפי ההנחיות האתיות והמוסדיות – ואם נבדקים הסכימו שפרטיהם המזהים יפורסמו, לציין זאת בפרק השיטה. אי-עמידה בכללים היא עילה לדחיית כתב יד או למשיכת מאמר שפורסם (APA, 2020, Section 1.18).

ההסכמה היא לחוקרים מסוימים. נקודה שהמדריך מעלה בהקשר של מחקר איכותני, אבל נכונה לכל מחקר בקהילה: נבדקים עשויים לתת את הסכמתם לקבוצת חוקרים מסוימת ולא להרחיב אותה לחוקרים אחרים – והדבר רגיש במיוחד באוכלוסיות פגיעות. חוקרים משקיעים לפעמים שנים בבניית האמון הדרוש לאיסוף נתונים מקהילה, וחברי הקהילה לא בהכרח יעניקו אותו אמון לקבוצה אחרת; קהילות עשויות להיות בעלות הנתונים או שותפות בבעלות עליהם, ורשאיות לסרב לשיתופם (APA, 2020, Section 1.15). לכן מה שנאמר לנבדק בהסכמה – מי יראה את הנתונים, לאיזו מטרה – הוא הגבול של מה שמותר לעשות איתם אחר כך (סעיף 8).

תשלום לנבדקים. תשלום משפר גיוס ומסיר מחסומים – ומגוון את המדגם – אבל מעלה שתי דאגות: הטיה (נבדק משלם עונה אחרת? המדגם היה כולל גם מי שלא היה בא בלי כסף) וכפייה. Ferrero ו-Pinto (2023) מביאים את ההצעה לחשוב על תשלום בשלושה: הצדקה (על מה משלמים – זמן, נסיעה, אי-נוחות, סיכון), נוסחה (מזומן, לפי שעה, הטבה, החזר הוצאות עם תקרה) והגבלות (מי זכאי, בתנאי מה); ואת האזהרה שתמריץ לאנשים במצוקה כלכלית, או לסטודנטים של החוקר, עלול לרוקן את ההסכמה מתוכנה. Festinger ועמיתיו (2023) מבחינים: כפייה היא איום – מפורש או משתמע – של בעל סמכות; השפעה בלתי הוגנת היא הצעה בעלת ערך כה גבוה שהיא משבשת את היכולת לסרב – ואותו סכום יכול להיות הוגן במדגם אמיד ובלתי הוגן במדגם עני. ושני הסיכונים יכולים להיות גם נתפסים בלבד: נבדקים מדווחים על לחץ גם כשלא הופעל עליהם.

4. הסכמה מדעת – מה חייב להיות בה, ואיך מוודאים שהבינו

"אבן הראשה של מחקר אתי בבני אדם" – ותהליך, לא אירוע חד-פעמי: החוקר מוודא שהנבדק הבין, מזמין שאלות, מגלה מידע חדש שעולה במהלך המחקר, ומבקש הסכמה מחדש כשצריך (Festinger et al., 2023). שלושה תנאים: יכולת (intelligence) – כשירות קוגניטיבית לקבל החלטה מושכלת; ידיעה (knowingness) – הבנה מלאה של המידע ושל ההשלכות; רצון חופשי (voluntariness) – החלטה בלי כפייה ובלי השפעה בלתי הוגנת. מי שאינו יכול להסכים בעצמו – ילדים, אנשים עם לקות קוגניטיבית – אינו מוצא מהמחקר: הוצאתם היא עצמה אפליה, כי המדיניות כלפיהם תלויה במחקר עליהם; ההסכמה ניתנת על ידי הורה או אפוטרופוס, ובנוסף מבקשים מהילד הסכמה מצדו (assent) – הסכמה מפורשת וחיובית, לפי גילו, בגרותו ויכולתו (Ferrero & Pinto, 2023; Festinger et al., 2023). הכללים לקטינים שונים ממדינה למדינה, ולכן בודקים את הדין במקום שבו המחקר נערך.

מה חייב להיות בטופס. Festinger ועמיתיו (2023) מביאים את תשעת היסודות שה"כלל המשותף" האמריקני מחייב בכל הסכמה – והם רשימת בדיקה טובה לכל טופס, גם מחוץ לארצות הברית: (1) הצהרה שמדובר במחקר, ותיאור ההליכים, המטרה, משך ההשתתפות וכל הליך ניסויי; (2) הסיכונים ואי-הנוחויות הצפויים – פיזיים, פסיכולוגיים וחברתיים; (3) התועלות הצפויות לנבדק או לאחרים; (4) חלופות (טיפוליות) שעשויות להועיל; (5) באיזו מידה תישמר סודיות הרשומות, ומי ייגש למידע; (6) פיצוי וטיפול בפגיעה, כשהסיכון גדול מהמינימלי; (7) למי פונים בשאלות על המחקר, על הזכויות ועל תלונות; (8) שההשתתפות התנדבותית, ושסירוב או פרישה לא יגררו קנס או אובדן זכות; (9) אם נאסף מידע מזהה – האם ישמש למחקרים עתידיים. ושש דרישות על התהליך: הסכמה לפני ההשתתפות; הזדמנות מספקת לשקול, בתנאים שממזערים כפייה; שפה מובנת; המידע שאדם סביר היה צריך כדי להחליט; פתיחה תמציתית של המידע החשוב ביותר; ובלי ניסוח שמוותר על זכויות משפטיות. במחקר בסיכון מינימלי – סיכון כמו בחיי היומיום – ועדת האתיקה רשאית לפטור מחתימה או מחלק מהיסודות.

האם באמת הבינו? המחקר האמפירי על הסכמה מדעת, מסכמים Festinger ועמיתיו (2023), מראה שהנהלים המקובלים אינם מבטיחים הבנה – נבדקים אינם מבינים או אינם זוכרים את ההליכים, הסיכונים וההגנות, במיוחד באוכלוסיות פגיעות. מה כן עובד: טופס קצר יותר בלשון פשוטה (כ-21% מהמבוגרים בארצות הברית בעלי אוריינות שולית); גופן גדול, רווחים, משפטים קצרים, תרשימים ונקודות; ובעיקר משוב מתקן – בודקים מה הנבדק הבין אחרי קריאת הטופס, ומתקנים כל תשובה שגויה יחד איתו – השיטה בעלת התמיכה האמפירית הרבה ביותר, שמשפרת גם את ההבנה הראשונית וגם את הזיכרון לאורך זמן; שאלון הסכמה (consent quiz) מאתר מה דורש הבהרה, אם כי הוא בודק זיהוי ולא היזכרות. לבדיקת הרצון החופשי יש כלים (למשל סולם הערכת הכפייה – "הרגשתי שדיברו אותי להיכנס למחקר", "נכנסתי בעיקר מסיבות כספיות") – וכל תשובה שמרמזת על לחץ נדונה עם הנבדק. בשאלון מקוון, שאין בו חוקר מול הנבדק, המשפט הראשון של הטופס – הקצר, הברור – הוא כל מה שיש; עמוד בניית השאלון מתחיל בו.

5. תחקור – מה עושים לפני שהנבדק הולך

"הצעדים שאחרי סיום המחקר חשובים לא פחות מאלה שלפניו ובמהלכו" (Clark & Blackhart, 2023). התחקור (debriefing) הוא חובה אתית: הוא חוויה לימודית לנבדק ומחזק את אמונו במדע – ובמחקר שהשתמש בהטעיה, או שהשמיט מידע, הוא הכרחי בשני מובנים: הסרת ההטעיה (dehoaxing) – גילוי המטרה האמיתית וכל הטעיה שנעשתה – והרגעה (desensitization) – מזעור רגשות שליליים שהמחקר עורר, בין שבכוונה (משוב כישלון, הדרה) ובין שבגלל ההטעיה (בושה, מבוכה), כולל אצל מי שביצע במחקר מעשה בעייתי מבחינה אתית. לפי הקוד האתי של APA (תקנים 8.07-8.08, כמצוטט אצל Clark ו-Blackhart) הנבדקים חייבים ללמוד את האמת על כל הטעיה בהקדם האפשרי – ומומלץ בתחקור. התחקור משרת גם את המחקר: הוא מגלה אם הנבדקים ניחשו את ההשערה (מאפייני דרישה), מאפשר להבטיח להם שהתנהגותם נבעה מהמצב הניסויי ואינה משקפת אותם, וחושף פגמים – רעש מהחדר הסמוך, דף שקשה לקרוא – שהפכו למשתנים מתערבים. וזה הרגע לבקש מהנבדק לא לספר לנבדקים עתידיים: בקמפוס פרטי מחקר "מתפשטים כאש בשדה קוצים". ההמלצה הראשונה של Clark ו-Blackhart לחוקרים היא לדווח את נוהל התחקור במאמר – רוב המחקרים אינם עושים זאת – ולבדוק אמפירית אם הוא השיג את מטרתו, במיוחד אחרי חוויה פוגענית; ובשאלון רגיל, בלי הטעיה, נשארת הליבה: הסבר על מטרת המחקר, תודה, ולמי פונים – ואם נשאלו על מצוקה, אלימות או סמים, גם מידע על עזרה (Ferrero & Pinto, 2023).

6. סודיות והסרת זיהוי

כשמתארים מחקר, אסור לחשוף "מידע סודי ומזהה אישית" על מטופלים, סטודנטים, נבדקים או ארגונים – אלא אם הם נתנו הסכמה מתועדת לחשיפת זהותם (APA, 2020, סעיף 1.19, בציטוט תקן 4.07 של הקוד). בחקר מקרה, שבו הסודיות קשה במיוחד, המדריך מונה ארבע אסטרטגיות הסוואה – שינוי מאפיינים מסוימים, הגבלת התיאור שלהם, טשטוש באמצעות פרטים חיצוניים, ותיאורים מורכבים (composite) – ומוסיף שני סייגים: ההסוואה אסור שתשנה משתנים באופן שיוביל קוראים למסקנות שגויות, ודוח שאינו יכול להסוות כראוי מידע מזהה – לא מגישים לפרסום; "סודיות לעולם אינה מוקרבת למען דיוק קליני או מדעי" ולהפך (APA, 2020, Section 1.19). החוקר גם נזהר מניצול: הסכמה של מטופל, עובד או סטודנט שהחוקר ממונה עליו אינה הסכמה חופשית (תקנים 3.05 ו-3.08 של הקוד, כמצוטט שם).

הסרת זיהוי מנתונים. לפני שיתוף או פרסום של נתונים, מסירים כל מידע מזהה אישית – וכל קוד שמאפשר לשחזר את הקשר לזהות הנבדק. ולא רק שם ותעודת זהות: צירוף ייחודי של פרטים דמוגרפיים או של מידע ציבורי אחר יכול לזהות אדם, וגם מזה צריך להיזהר (APA, 2020, סעיף 1.14, "תנאים וחריגים לשיתוף נתונים"; לנתוני בריאות המדריך מפנה להנחיות HIPAA ול-GDPR). בקובץ של האתר זה מתורגם לכלל פשוט: עמודת "מזהה" בתבנית התקנית היא מספר סידורי, לא שם ולא תעודת זהות; את המפתח שמקשר מספר לאדם – אם בכלל יש כזה – שומרים בנפרד מקובץ הנתונים, ולא מעלים אותו לשום מקום. (המחשבונים עצמם רצים בדפדפן בלבד, והנתונים אינם נשלחים לשום שרת.) בישראל זו גם שאלה משפטית: קובץ עם נבדקים מזוהים הוא "מאגר מידע" לפי חוק הגנת הפרטיות – סעיף 11.

7. דיוק הממצאים – מה אסור, ומה הופך דיווח למלא

"מהות האתיקה בכל דיווח מדעי היא שהמחברים מדווחים את השיטות ואת התוצאות של מחקריהם במלואן ובדיוק" (APA, 2020, Section 1.12). האיסורים: לא להמציא ולא לזייף נתונים (תקן 8.10a); לא לשנות תוצאות – גם לא תמונות – כדי לתמוך בתיאוריה; ולא להשמיט "תצפיות בעייתיות" כדי לספר סיפור משכנע יותר (תקן 5.01b). ההשמטה הזאת, מפרט המדריך, כוללת שלוש צורות: אי-דיווח סלקטיבי של מחקרים – תקינים מבחינה מתודולוגית ורלוונטיים – שתוצאותיהם אינן תומכות בנרטיב המועדף; השמטה סלקטיבית של מניפולציות, הליכים, מדידות או ממצאים בתוך מחקר; והוצאה סלקטיבית של נבדקים או תצפיות, בלי סיבה מתודולוגית תקפה, כדי להגיע לתוצאה הרצויה. ועוד הפרה "של עקרונות אתיים בסיסיים": להציג השערה שנולדה מהנתונים (post hoc) כאילו תוכננה מראש. תקני הדיווח של APA דורשים לכן לתאר את כל המשתנים שנמדדו, לעקוב אחרי זרימת הנבדקים במחקר כך שאיש לא יוצא בלי שיוזכר, ולהציג את ההשערות בשלוש קבוצות – מתוכננות ראשיות, מתוכננות משניות, וחקרניות (exploratory): השערות חקרניות מותרות, "ואסור שיהיה לחץ להסוות אותן כמתוכננות" (APA, 2020, Section 1.12).

Ferrero ו-Pinto (2023) מגדירים את שלוש צורות ההפרה של האותנטיות: המצאה – המצאת נתונים או תוצאות המוצגים כאמיתיים, "כמעט תמיד מכוונת והונאתית" – וגם טענה על סמך תוצאות חלקיות או משוערות היא המצאה; זיוף – מניפולציה, רשלנית או הונאתית, של נתונים קיימים כדי להגיע לתוצאה הצפויה, כולל שינוי או השמטה של תוצאות; ופלגיאט (סעיף 10). ומהצד החיובי – אחריותיות: לשמור תיעוד מלא של המחקר, כך שאחרים יוכלו לאמת ולשחזר. Field (2024, פרק 3) מסביר למה הכללים האלה נחוצים, ומה עומד מולם. ממצא מובהק סיכוייו להתפרסם גדולים פי שבעה בערך מממצא לא-מובהק (Coursol & Wagner, 1986, as cited in Field), ובפסיכולוגיה יותר מ-90% מהמאמרים מדווחים תוצאות מובהקות (Fanelli, 2010, 2012, as cited in Field) – זו הטיית הפרסום, והיא נובעת גם מעורכים וסוקרים שדוחים תוצאות לא-מובהקות וגם מחוקרים שאינם שולחים אותן (Field, 2024, Section 3.3.1). מבני התמריצים – משרה, מימון, קביעות – מתגמלים "מחקר מוצלח", ומוצלח פירושו מובהק, ומכאן הלחץ. שתי הדרכים שבהן חוקרים מוסיפים להטיה: דיווח סלקטיבי של ממצאים מובהקים, וניצול "דרגות החופש של החוקר" (Field, 2024, Section 3.3.2). p-hacking הוא השם הכולל: להריץ כמה ניתוחים ולדווח רק את המובהק; להפסיק לאסוף נתונים בנקודה שאינה גודל המדגם שנקבע מראש; להכניס או להוציא נתונים ומשתנים לפי השפעתם על p; למדוד כמה תוצאות ולדווח רק את אלה שהאפקט בהן מובהק; למזג קבוצות או להמיר ציונים עד שמתקבל p קטן מ-.05. HARKing – להציג השערה שנוסחה אחרי איסוף הנתונים כאילו קדמה לו (Field, 2024, Section 3.3.3) – הוא בדיוק מה ש-APA אוסר בסעיף 1.12. העיקרון הרביעי מששת עקרונות ה-ASA על ערכי p, כפי ש-Field מביא אותם: אין לדווח ערכי p סלקטיבית – ריבוי ניתוחים שמהם מדווחים רק את אלה שעברו סף הופך את ה-p המדווחים ל"בלתי ניתנים לפירוש למעשה"; להיות שקופים לגבי מספר ההשערות שנבדקו וכל החלטות איסוף הנתונים והניתוח (Field, 2024, Section 3.5). וההגנה המעשית: רישום מוקדם – פרסום הרציונל, ההשערות, המערך, אסטרטגיית עיבוד הנתונים ואסטרטגיית הניתוח לפני שאיסוף הנתונים מתחיל, בדוח רשום בכתב עת או באופן לא פורמלי באתר ציבורי כמו Open Science Framework (Field, 2024, Section 3.6). ההרחבה – בעמוד שאלת המחקר וההשערות, סעיף 4.

ומה האתר עושה עם זה. המחשבונים מדווחים כל מה שנבחר – כל זוג משתנים במטריצת המתאמים, כל משתנה תלוי במבחן, עם רווח סמך וגודל אפקט גם כשהתוצאה אינה מובהקת – וקובץ ה-Word שמורידים הוא תיעוד של מה שהורץ, כולל שורת המקור (שם הקובץ, מספר הנבדקים, המשתנים). הוא אינו תחליף לרישום מוקדם; הוא הופך את מה שהורץ בפועל לדבר שאפשר להראות.

8. שמירת נתונים ושיתופם

שמירה. מחברים מצופים לשמור את הנתונים של מאמר שפורסם בהתאם לדרישות המוסד, הגוף המממן, ההסכמות עם הנבדקים והקוד האתי (תקן 8.14). המדריך מעודד לקבוע כבר בתכנון, לפני איסוף הנתונים, איך הם יישמרו ואיך ישותפו, לכתוב זאת בפרוטוקול שמוגש לוועדת האתיקה, ולתאר לנבדקים במהלך ההסכמה מדעת אילו נתונים ייאספו, יישמרו וישותפו – ולקבל את אישורם (APA, 2020, Section 1.14).

שיתוף. הקוד אוסר, ברוב הנסיבות, למנוע נתונים ממבקשים מוסמכים שרוצים לאמת את הממצאים בניתוח חוזר – כל עוד סודיות הנבדקים נשמרת; אפשר לדרוש מהמבקש לשאת בעלויות. במהלך השיפוט מצופה מהמחברים לשתף נתונים, ניתוחים וחומרים אם עולות שאלות על דיוק הדוח – ועורך רשאי לדחות פרסום אם מסרבים; סטודנטים צריכים לצפות שיתבקשו למסור נתונים גולמיים לסגל שבוחן את עבודת הגמר, וסירוב עלול להסתיים בציון נכשל. אחרי הפרסום – להעמיד את הנתונים לרשות "אנשי מקצוע מוסמכים" (מי שאחראים כלפי מוסד מחקר או מעסיק חינוכי ובעלי ההכשרה להבין את המחקר) בתוך תקופת השמירה, לאימות הניתוחים או לבדיקת ניתוחים חלופיים; לשימושים אחרים – הסכם כתוב על תנאי השיתוף: למה מותר להשתמש בנתונים, מי ייגש אליהם, איך יאוחסנו ויושמדו, ומה עם מחברוּת של פרסומים על בסיסם. שיתוף פתוח – פרסום הנתונים ברשת עם קישור קבוע במאמר ופריט ברשימת המקורות – נדרש יותר ויותר על ידי גופים מממנים (APA, 2020, Section 1.14). החריגים: מידע מזהה (סעיף 3), הסדרים קנייניים (נתונים שנמסרו בסודיות על ידי גוף עסקי, סולם מסחרי), ובמחקר איכותני – המגבלות של סודיות, של הסכמה שניתנה לחוקרים מסוימים, ושל נקודת המבט של החוקר כחלק מהכלי האנליטי (APA, 2020, Section 1.15).

ומה מאפשר בכלל לשתף: קובץ שמישהו אחר יכול לקרוא. גיליון "מקרא" של התבנית התקנית – שם, תיאור, סוג, קידוד והערות לכל משתנה – הוא בדיוק ספר הקודים שמבקש הנתונים צריך, ועמוד מ-SPSS לאקסל מפיק אותו מקובץ SPSS יחד עם תצוגת הדאטה.

9. טעויות אחרי פרסום

טעות שמהותית דיה כדי להשפיע על הבנת המחקר או על פירוש התוצאות – המחברים אחראים לפרסם אותה: מודיעים לעורך ולמו"ל, ומתפרסמת הודעת תיקון (erratum) שמצורפת לרשומת המאמר במאגרים. כשהבעיה חמורה – פלגיאט, המצאה או זיוף, או טעות חישוב או מדידה שהתגלתה באיחור ומשנה את פירוש הממצאים – המאמר נמשך (retraction) על ידי המחברים, מוסדם או המו"ל, כדי להוציא את המידע מהספרות ולא לבזבז את זמנם של מדענים שיסתמכו עליו; מאמר שנמשך לא מצטטים אלא אם הציטוט הכרחי, ואז מציינים ברשומה שהוא נמשך (APA, 2020, Section 1.13).

10. פרסום: כפילות, פלגיאט, ניגוד עניינים, מחברוּת

פרסום כפול ומפוצל. פרסום כפול הוא פרסום של אותם נתונים או רעיונות בשתי עבודות נפרדות; פרסום מפוצל – פיצול מיותר של ממצאי מאמץ מחקרי אחד לכמה עבודות. שניהם מציגים מצג שווא של כמות המחקר המקורי, ופרסום כפול גם יוצר רושם מוטעה שממצאים שוחזרו יותר משבאמת (תקן 8.13). הכלל חל גם על תרגום: אין לפרסם מחקר בשפה אחת ואז לתרגם ולפרסם שוב. החריגים: תקצירים (כנסים), פרסום במחזור מוגבל – דוח מחלקתי, דוח ממשלתי, עבודת דוקטור – שאפשר לפרסם שוב בכתב עת; ניתוח חוזר של נתונים שפורסמו לאור תיאוריות או שיטות חדשות, אם הוא מסומן ככזה ומוסיף תובנה; ומחקרי המשך. בכל מקרה של ספק – שואלים את העורך, ומצהירים אם כתב היד פורסם ברשת (APA, 2020, Section 1.16).

פלגיאט ופלגיאט עצמי. פלגיאט הוא הצגת מילים, רעיונות או תמונות של אחר כשלך – במזיד או בשוגג, זו הפרה של כללי האתיקה (תקן 8.11), שמסתיימת בדחייה מפרסום, בסנקציות מקצועיות ובמוסד, ולסטודנטים – בציון נכשל, בוועדת משמעת, בהשעיה או בהרחקה. פלגיאט עצמי – הצגת עבודה קודמת שלך כחדשה – מטעה את הקוראים ומנפח את מספר הפרסומים, ואינו אתי באותה מידה (APA, 2020, סעיף 1.17; כללי הציטוט – שם, פרק 8). כלל האתר: כל טענה בעמודי המדריך מיוחסת למקורה לפי סעיף ועמוד, ומה שהוא של האתר מסומן ככזה.

ניגוד עניינים. הקוד (תקן 3.06) מגדיר אותו ברחבות – אינטרסים או יחסים "אישיים, מדעיים, מקצועיים, משפטיים, כספיים או אחרים" שעלולים לפגוע באובייקטיביות או להזיק למי שהחוקר עובד איתו. הדרך הבטוחה והשקופה ביותר: לגלות בהערת המחברים כל פעילות או יחסים שאם היו ידועים לאחרים היו עשויים להיראות כניגוד עניינים – גם כשהמחבר עצמו אינו מאמין שיש הטיה. משכורות, מענקי מחקר, דמי ייעוץ והחזקות מניות אישיות מגלים; אחזקה בחברה דרך קרן נאמנות בדרך כלל לא. גילוי נדרש גם לאינטרס שעלול להטות נגד מוצר או כלי מתחרה – למשל זכויות על מבחן פסיכולוגי מתחרה (APA, 2020, Section 1.20). ולמי שעובד עם לקוחות, כמו מכון מחקר: מימון המחקר על ידי הגוף הנחקר הוא בדיוק האינטרס שמגלים.

מחברוּת. מחברוּת שמורה למי שתרם תרומה מהותית לעבודה ומקבל עליה אחריות (תקן 8.12a): ניסוח הבעיה או ההשערה, בניית המערך, ארגון הניתוח וביצועו, פירוש הממצאים. תרומות קטנות יותר – בניית מכשור, ייעוץ על הניתוח, איסוף הנתונים והקלדתם, גיוס נבדקים – נזכרות בהערת המחברים, אם כי צירוף של כמה מהן עשוי להצדיק מחברוּת. את החלוקה קובעים "מוקדם ככל האפשר" – אילו משימות נדרשות, איך יתחלקו, מה מזכה במחברוּת ובאיזה סדר – ומעריכים מחדש אם התרומות משתנות, במיוחד בשיתוף סגל-סטודנט (APA, 2020, Section 1.21). הסדר משקף תרומה יחסית, ו"מעמד יחסי" – ראש מחלקה, חבר סגל צעיר, סטודנט – אינו קובע אותו (תקן 8.12b); סטודנט לדוקטורט הוא המחבר הראשי של מאמרים המבוססים בעיקרם על הדיסרטציה, למעט מקרים נדירים (8.12c); בעבודת מוסמך – לפי התרומה בפועל, וכשהסטודנט תרם את התרומה העיקרית, הוא ראשון; ובמטלה קבוצתית שמוגשת למרצה ולא לפרסום – כל סדר (APA, 2020, Section 1.22).

11. המסגרת הישראלית – החוק, ועדות האתיקה ומחקר בבתי ספר

הכללים בסעיפים 1-10 הם קודים מקצועיים. בישראל חלות עליהם שלוש שכבות מחייבות: חוק הגנת הפרטיות, שחל על כל מי שאוסף מידע אישי – גם על חוקר עצמאי; נוהלי ועדות האתיקה של המוסדות; ונוהל משרד החינוך למחקר בבתי ספר. זה ה"ציות" של Ferrero ו-Pinto (2023) – "לחוקים, לקודים ולתקנות, במדינה שבה המחקר נערך" (סעיף 1).

חוק הגנת הפרטיות אחרי תיקון 13. התיקון פורסם ב-14 באוגוסט 2024 ונכנס לתוקף "שנה מיום פרסומו" – 14 באוגוסט 2025 (חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), 2024, סעיף 74(א)). ארבעה דברים בו נוגעים ישירות לחוקר שמעביר שאלון:

(1) מה נחשב מידע אישי. "נתון הנוגע לאדם מזוהה או לאדם הניתן לזיהוי", ואדם ניתן לזיהוי הוא "מי שניתן לזהותו במאמץ סביר, במישרין או בעקיפין" – גם באמצעות "נתון אחד או יותר הנוגע למצבו הפיזי, הבריאותי, הכלכלי, החברתי או התרבותי" (סעיף 3 לחוק, כנוסחו בתיקון 13). זה מה ש-APA (2020, סעיף 1.14) אומר על צירוף של פרטים דמוגרפיים (סעיף 6), ובישראל זה החוק. "מאגר מידע" הוא "אוסף פרטי מידע אישי המעובד באמצעי דיגיטלי" (שם; למעט אוסף לשימוש אישי שאינו למטרות עסק, ורשימת שמות ודרכי התקשרות בלבד של עד 100,000 איש). כלומר קובץ אקסל או SPSS שאפשר לזהות בו נבדקים הוא מאגר מידע. ומה כשהמזהה הוא מספר סידורי? קריאת האתר (לא פסיקה): מספר סידורי מגן על הנבדקים מפני מי שמקבל את הקובץ. אבל כל עוד המפתח שמור אצל החוקר, החוקר עצמו יכול לזהות במאמץ סביר. לכן קובץ כזה אינו אנונימי מבחינת החוקר, והחובות שלהלן חלות עליו.

(2) מידע בעל רגישות מיוחדת. רשימה סגורה של שנים-עשר סוגים (סעיף 3, כנוסחו בתיקון 13), ושאלוני מדעי החברה אוספים רבים מהם כדבר שבשגרה: צנעת חיי המשפחה ו"נטייתו המינית" (פסקה 1); מצב הבריאות (2); "מוצאו של אדם" (5); עבר פלילי (6); "דעותיו הפוליטיות או אמונותיו הדתיות של אדם או השקפת עולמו" (7); נתוני שכר ופעילות פיננסית (10). ופסקה 8 נוגעת ישירות לפסיכולוגיה: הערכת אישיות שנערכה "באמצעי שמיועד לביצוע הערכה של מאפייני אישיות מהותיים, ובכלל זה קווי אופי, יכולת שכלית ויכולת תפקוד בעבודה או בלימודים". סקר עמדות פוליטיות עם שאלות דת ומוצא, או שאלון אישיות מזוהה – אלה מאגרים של מידע בעל רגישות מיוחדת.

(3) רישום והודעה – בדרך כלל לא. חובת הרישום צומצמה לשני סוגי מאגרים: מאגר שמטרתו העיקרית איסוף מידע אישי "לשם מסירתו לאחר כדרך עיסוק או בתמורה", עם מידע על יותר מ-10,000 בני אדם; ומאגר של גוף ציבורי כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה שבסעיף 23. מאגר אחר, שיש בו מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ-100,000 בני אדם, חייב בהודעה לרשות להגנת הפרטיות בתוך 30 ימים (סעיף 8א, כנוסחו בתיקון 13). סקר של כמה מאות או אלפי נבדקים אינו מגיע לאף אחד מהספים. מה שחל עליו בכל מקרה הוא חובת ההודעה לנבדק.

(4) חובת ההודעה – דף הפתיחה של השאלון. כשפונים לאדם כדי לקבל ממנו מידע אישי לשם עיבודו במאגר, הפנייה "תלווה בהודעה" שיצוינו בה: (1) אם חלה עליו חובה חוקית למסור את המידע, או שמסירת המידע "תלויה ברצונו ובהסכמתו", ומהי "תוצאת אי-ההסכמה"; (2) המטרה שלשמה מבוקש המידע; (2א) שם בעל השליטה במאגר ודרכי ההתקשרות עמו; (3) למי יימסר המידע ומה מטרות המסירה; (4) קיומן של זכות העיון במידע (סעיף 13) ושל הזכות לבקש את תיקונו (סעיף 14) (סעיף 11 לחוק; פסקאות 2א ו-4 והתוספת לפסקה 1 – מתיקון 13). "הסכמה" בחוק היא "הסכמה מדעת, במפורש או מכללא" (סעיף 3). רוב הסעיפים כבר נמצאים בתשעת היסודות של ההסכמה מדעת (סעיף 4). מה שבודקים בנפרד: שם החוקר ודרכי ההתקשרות, למי יועבר המידע, וזכויות העיון והתיקון. מי שלא מסר הודעה כזאת, ולא תיקן זאת בתוך 30 יום מפניית הנבדק, חשוף לפיצויים "שאינם תלויים בנזק" של עד 10,000 שקלים (סעיף 15א(א)(2), שהוסף בתיקון 13).

ומה החוק אינו אומר. המילה "מחקר" אינה מופיעה בתיקון 13, וגם לא בנוסח המשולב של החוק שנקרא כאן. אין בחוק מסלול נפרד לחוקרים ואין פטור למחקר, וקובץ מחקר כפוף לאותם כללים כמו כל מאגר אחר. גם אבטחת המידע מוסדרת בתקנות שהחוק מפנה אליהן (סעיפים 17(ב) ו-36), והן לא נקראו כאן במקור. את ההנחיות המעשיות מפרטת למשל האוניברסיטה הפתוחה (ללא תאריך): לאסוף רק את המידע הנחוץ; להסיר או להחליף כל מידע מזהה; ואם הנתונים מזהים – "יש להשתמש בהצפנה, סיסמאות חזקות ומערכות אחסון מאובטחות"; וגם "יש לקבוע מדיניות בנוגע למועד מחיקת המידע".

ועדות האתיקה. מחקר רפואי בבני אדם טעון אישור של ועדת הלסינקי של מוסד רפואי, לפי תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), התש"ם-1980. התקנות לא נקראו כאן במקור – הן מובאות כפי שנוהל האוניברסיטה העברית מצטט אותן (2022, סעיף 3.3.1). מחקר במדעי החברה עובר בוועדת האתיקה של המוסד, לפי הנוהל שלו. הנוהל של האוניברסיטה העברית (עודכן בנובמבר 2022) הוא דוגמה טובה:

חובת ההגשה. כל מחקר עם בני אדם, עם חומר שמקורו בבני אדם או עם מידע שמקורו בהם "יוגש לבחינת ועדת האתיקה הפקולטאית טרם תחילת ביצועו" (סעיף 3.1).

שלושה מסלולים. בדיקה מלאה, מקוצרת ומזורזת (סעיף 3.6). סקרים וראיונות שהסיכון בהם אינו עולה על מינימלי מתאימים למסלול המקוצר, לפי רשימה שמבוססת על הכלל המשותף האמריקני (נספח 2).

מה מחוץ לסמכות הוועדה. תרגילים בהוראה ובלימוד שיטות מחקר (סעיף 3.12.1). גם "מחקר הערכה אינו דורש אישור מוקדם של ועדת אתיקה במחקר" – אבל רק כשאינו מיועד לפרסום אקדמי (סעיף 1.9).

ויתור על הסכמה בכתב. אפשרי במחקר אנונימי, או כשטופס ההסכמה הוא המזהה היחיד והסיכון העיקרי הוא פגיעה בסודיות (נספח 4, סעיף 7.1).

קטינים. "במחקר בו טמון סיכון מינימלי תספיק הסכמה של נציג חוקי יחיד"; מעל סיכון מינימלי – הסכמת כל הנציגים החוקיים. אפשר לבקש גם את הסכמת הקטין עצמו, וכשהוא מגיע לגיל 18 מבקשים ממנו הסכמה מחדש (נספח 4, סעיפים 1.6.1-1.6.4).

וחוקר עצמאי? APA (2020, סעיף 1.11) מצפה שיעמוד באותם כללים ויפנה לוועדה חיצונית אם צריך (סעיף 2). הנוהל של האוניברסיטה הפתוחה קובע: "אין לאסוף מידע כללי או אישי למחקר מבלי לקבל אישור מפורש מוועדת האתיקה" (האוניברסיטה הפתוחה, ללא תאריך, עיקרון 9).

מחקר בבתי ספר ובגנים. חוזר מנכ"ל 3/תשפ"ב (13 בינואר 2022; הוראת קבע 0281) קובע ש"כל ביצוע מחקר כהגדרתו בסעיף 2 בנוהל זה מחויב בהיתר של לשכת המדען הראשי" (סעיף 3.4.1). הבקשה מוגשת במערכת מקוונת, ומנותבת למסלול "אדום" (בדיקה מפורטת) או "ירוק" (מזורז) לפי מידת הרגישות (סעיף 4.2.1). פעולת חקר פנימית של צוות המוסד אינה בכלל זה (סעיף 3.2.1). כללי ההסכמה:

הסכמה בכתב. הסכמה מדעת של ההורים בכתב נדרשת במקרים שהנוהל מונה – בהם איסוף מידע מזהה ופעילות פרטנית עם תלמיד (סעיף 3.5.2).

הסכמה סבילה. בשאר המקרים, "הורים המתנגדים להכללת ילדם במחקר" ממלאים טופס סירוב ומעבירים אותו להנהלת בית הספר (סעיף 3.5.5).

הסכמת התלמיד. "קבלת הסכמתו של תלמיד הנבדק נדרשת גם במקרים שבהם התקבלה הסכמתם של הוריו" (סעיף 3.4.10).

פרסום. "לא יוּתר פרסום המידע שנאסף באופן המזהה את הנבדק או המאפשר את זיהויו" (סעיף 3.4.18).

הנוהל של האוניברסיטה והחוזר של משרד החינוך – גם וגם. שני המקורות אינם זהים: באוניברסיטה העברית, במחקר בסיכון מינימלי, מספיקה הסכמה של הורה אחד; בבית ספר, חלק מהמחקרים עובדים בשיטת סירוב, וחלק דורשים הסכמה בכתב. סטודנטית שמעבירה שאלון בבית ספר כפופה לשניהם. מוסכמת האתר: הולכים בכל סעיף לפי המחמיר מבין השניים, ומדווחים בפרק השיטה על שני האישורים.

טעויות נפוצות

"אני לא באוניברסיטה, אז אין לי ועדת אתיקה." הכללים חלים; פונים לוועדה חיצונית (APA, 2020, Section 1.11).

לשאול בהסכמה "האם את/ה מסכים/ה להשתתף" ולא לומר מה ייעשה בנתונים. ההסכמה צריכה לכלול מה נאסף, מה נשמר ועם מי ישותף – והיא גבול השימוש אחר כך (APA, 2020, Sections 1.14 and 1.18).

להסיר שמות ולחשוב שהקובץ אנונימי. צירוף של יישוב, גיל, מקצוע ומצב משפחתי מזהה אדם (APA, 2020, Section 1.14).

להוציא "חריגים" כי הם מקלקלים את התוצאה. הוצאת תצפיות בלי סיבה מתודולוגית תקפה היא השמטה סלקטיבית (APA, 2020, Section 1.12); מה כן נחשב סיבה – בעמוד הערכים החסרים ובעמוד החריגים וההנחות.

לדווח רק את המשתנים שיצאו מובהקים. p-hacking (Field, 2024, Section 3.3.3); מדווחים כל מה שנמדד (APA, 2020, Section 1.12).

לכתוב את ההשערה אחרי שראו את התוצאות. HARKing (Field, 2024, Section 3.3.3) – השערה חקרנית מדווחים כחקרנית (APA, 2020, Section 1.12).

לתרגם מאמר שפורסם ולפרסם שוב. פרסום כפול (APA, 2020, Section 1.16).

להסתפק בחתימה על טופס. הסכמה היא הבנה – טופס קצר, שאלות, ומשוב מתקן (Festinger et al., 2023).

לשלוח את הנבדק הביתה בלי תחקור. גם בלי הטעיה – מטרה, תודה, למי פונים; ואחרי הטעיה – הסרתה והרגעה (Clark & Blackhart, 2023).

לקבוע סדר מחברים לפי מעמד. לפי תרומה; הסטודנט ראשון על הדיסרטציה שלו (APA, 2020, Section 1.22).

"השאלון אנונימי, אז החוק לא חל". אם יש מספר סידורי ומפתח, או צירוף פרטים דמוגרפיים שמזהה אדם "במאמץ סביר" – זה מידע אישי, ודף הפתיחה צריך את ההודעה לפי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות (סעיף 11 כאן).

רשימת בדיקה – לפני ההגשה (שמונה מתשע השאלות של APA, 2020, סעיף 1.25 – בלי השאלה על בעלי חיים – ושבע של האתר)

מקורות

האוניברסיטה העברית בירושלים. (2022). נוהל אתיקה במחקר עם/בבני אדם [עודכן בנובמבר 2022]. https://research.huji.ac.il/sites/default/files/mop/files/research_procedure_human_research_at_the_hebrew_university1.pdf

האוניברסיטה הפתוחה. (ללא תאריך). הנחיות בנוגע להגנה על מידע אישי במחקר. https://www.openu.ac.il/Lists/MediaServer_Documents/research/HANHAYOT_MIDA_ISHI_MEHKAR.pdf

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ס"ח התשמ"א 128.

חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 13), התשפ"ד-2024, ס"ח 3287, 1430. https://www.gov.il/BlobFolder/legalinfo/standards_law/he/laws_standards-law_law3287.pdf

משרד החינוך. (2022). הנהלים לביצוע מחקר במערכת החינוך (חוזר מנכ"ל 3/תשפ"ב, הוראת קבע 0281).

American Psychological Association. (2020). Publication manual of the American Psychological Association (7th ed.). https://doi.org/10.1037/0000165-000

Clark, T. D., & Blackhart, G. (2023). Debriefing and post-experimental procedures. In A. L. Nichols & J. E. Edlund (Eds.), The Cambridge handbook of research methods and statistics for the social and behavioral sciences: Vol. 1. Building a program of research (pp. 244-266). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/9781009010054.013

Ferrero, I., & Pinto, J. (2023). Research ethics for the social and behavioral sciences. In A. L. Nichols & J. E. Edlund (Eds.), The Cambridge handbook of research methods and statistics for the social and behavioral sciences: Vol. 1. Building a program of research (pp. 25-46). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/9781009010054.003

Festinger, D. S., Dugosh, K. L., Callahan, H. R., & Hough, R. A. (2023). Informed consent to research. In A. L. Nichols & J. E. Edlund (Eds.), The Cambridge handbook of research methods and statistics for the social and behavioral sciences: Vol. 1. Building a program of research (pp. 202-223). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/9781009010054.011

Field, A. (2024). Discovering statistics using IBM SPSS statistics (6th ed.). SAGE.

Pallant, J. (2020). SPSS survival manual: A step by step guide to data analysis using IBM SPSS (7th ed.). Routledge.

שלושת הפרקים מהמדריך של קיימברידג' נקראו במלואם מהכרך הראשון (Nichols & Edlund, 2023, עותק מודפס-דיגיטלי עם עמודים) – ציטוט לפי פרק; דוח בלמונט (1979), ה"כלל המשותף" האמריקני, הצהרות הלסינקי וסינגפור, חמשת העקרונות של האקדמיה למדעי החברה (Dingwall et al., 2017), Grady (2005) ו-Dickert ועמיתיו (2002) – כמצוטטים בפרקים האלה. הקוד האתי של APA (Ethical principles of psychologists and code of conduct; APA, 2017a) ותקניו (3.05, 3.06, 3.08, 4.07, 5.01, 8.10-8.14) – כמצוטטים אצל APA (2020, פרק 1); Coursol ו-Wagner (1986), Fanelli (2010, 2012), Simonsohn ועמיתיו (2014), Kerr (1998) ו-ASA (Wasserstein, 2016) – כמצוטטים אצל Field (2024). לפי כלל האתר, ברשימת המקורות מופיעים רק מקורות שנקראו במקור: המדריך של APA (2020) ו-Field (2024) בעותק דיגיטלי מזורם – ציטוט לפי סעיף; Pallant (2020) – לפי פרק. המסגרת הישראלית (סעיף 11): תיקון 13 נקרא במלואו בספר החוקים 3287 (מאתר משרד המשפטים). נוסח הסעיפים שהתיקון לא החליף – סעיף 11 והגדרת "הסכמה" – נקרא בנוסח המשולב, הלא סופי, שפרסמה הכנסת לקראת ההצבעות על התיקון, והשינויים בו הוצלבו מול ספר החוקים. הנוהל של האוניברסיטה העברית, ההנחיות של האוניברסיטה הפתוחה וחוזר המנכ"ל נקראו במקור. תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), התש"ם-1980 – כמצוטטות בנוהל האוניברסיטה העברית; תקנות אבטחת המידע לא נקראו. הסעיף אינו ייעוץ משפטי.